frenchitalianisraelenglish

גיא עובדיהו

גיא נולד ב14.3.1982 עם מחלה תורשתית הנקראת דיס אוטונומיה משפחתית, גר במבשרת ציון, ונפטר ב29.7.2009 בגיל 27.

 

חברים מספרים:

זכיתי להיות עם גיא ולהתלוות עימו במספר טיולים של 'שמחה לילד'.
לא תמיד נאמרו מילים רבות או הבעות פנים מגוונות על מנת להביע או להסגיר את אשר על ליבו, אבל אני חושב שלא פעם, יכולתי להבחין מבעד למחיצות באושר והשמחה שהרגיש במהלך הטיולים.
נהניתי מאד בחברתך גיא, נהניתי מהשקט ומהשלווה שלך. נהניתי משיחות איתך ומרגעים משותפים שחווינו. נהניתי גם מזה שכשרצית ידעת לעמוד על שלך (כן, לא היה פשוט לשכנע אותך לשתות [מים] במהלך הטיולים...).

כשאני נזכר בחוויותיי עם גיא, אני נזכר באירועים שונים. לפעמים מדובר בסך הכל ברגעים שנראים פשוטים, אך אלה מצאו מקום להישאר בליבי. שמחות קטנות ופשוטות שנשארות צרובות בזיכרון ולא מיטשטשות גם בחלוף הזמן.

אני נזכר בנסיעות במהלך הטיול, מתעצבנים על עודף השירה באוטובוס (בדרך כלל בצוותא עם שיר, תומר או גלעד), ומקווים לקצת שקט.
או סתם מוצאים את הפינה השקטה שלנו בתוך כל המולת הטיול.

כשגיא רצה, הוא ידע להתעקש על מה שהוא יכול. בטיול הג'יפים הראשון שלי איתו, חני (פרופ' מעיין) חששה שהנסיעה המטלטלת בדרכי העפר לא תיטיב עימו, גיא התעקש ליסוע בג'יפ הרגיל. לאחר שנרדם וישן במרבית הנסיעה בג'יפ, היה ברור שנסיעה ב'שטח' קטנה עליו.
אגב, ההירדמות בג'יפ או בכל מצב, כולל באמצע הקריוקי במוזיקה ושירה מחרישת אוזניים, הפכה אצלו למסורת (שיכולתי רק לקנא בה) במהלך הטיולים...

גיא גם לא כ"כ אהב לשתות... על מנת לדאוג שישתה מספיק מים בטיול הייתי עושה איתו 'התערבויות שתייה' – על כל כוס שאני שותה, מחוייב גם הוא לשתות אחת. בעצם, ככה הוא דאג שגם אני אשאר מספיק רווי במהלך הטיול...

אני זוכר במיוחד את הטיול לאזור אשקלון, ובפרט את ערב הקריוקי בסמוך לחוף הים.
לאחר שספגנו 'מספיק' מהאווירה בקריוקי יצאתי עם גיא לטייל בחוץ, קרוב לשפת הים (וגם לוודא שישתכנע לשיר בקריוקי :).
במהלך הסיור על חוף הים לא התעמקנו יותר מידי בהגיונות פילוסופיים או בגישות שונות לביקוע גרעין האטום, סתם שיחת רעים באוויר ובאווירה שיש רק ליד הים. אני לא כל כך זוכר על מה כן דיברנו (כנראה דא והא) אבל אני זוכר שממש נהניתי בחברתו של גיא ובשיחה עימו ברגעים פשוטים אך קסומים אלה.
אגב, לאחר מכן חזרנו לקריוקי ושרנו את "זה הכל בשבילך". שיר אהוב עליו [וגם עליי] של זמר אהוב מאד עליו, כך למדתי ממנו.

גיא, על אף שהקשר איתך לא תמיד נשמר בצורה רציפה במהלך השנה, לפעמים הוא היה צץ ופרח גם אם דרך תמונות שהעלית לפייסבוק. שמחתי מאד בכל פעם שתזכורת שכזאת מופיעה פתאום בדף הפייסבוק, עם תמונות בה אתה נראה שמח בדרך כלל בחברת חברים (או הכלבה).

גיא, מוזר ועצוב לפגוש את החברים ב"שמחה לילד" כשהנוכחות הטבעית אך המאופקת שלך, חסרה לה ואיננה בנוף החברתי.

מתגעגע,

דוד מוסקוביץ

 

תו מידות

עיגול לטובה