frenchitalianisraelenglish

 יאיר ליבוביץ

יאיר גדל בקיבוץ נוף איילון.

 

חברים מספרים:


יאירי, בחור אמיתי, עדין ושקט. לא צריך רעש והמולה כדי להעריך הנאה. שמח בהשקעות הכי קטנות ולא שכח לציין את זה. אהב מאוד את המשפחה והחברים שעטפו אותו מכל כיוון. כשהיה לו טוב היה אפשר לראות אור כזה בעיניים, שמחה פשוטה ואמיתית. בטיולים שמענו הדים מהחדר שמזמר שירים חסידיים שבחרת (לצד הקידוש של יצחקי וריקוד של ג'רי) ולא יכולנו שלא להתמלא מהאמונה הגדולה שלו. גם ברגעים מאוד קשים הרגשתי איך הוא משדר חוזק ומחזק את כולנו. הכל כל כך טרי, מוזר וחסר אבל האמונה הגדולה נשארת עד עצם הרגע הזה...

עינת ברק

 

עכשיו כשיאיר איננו, לפתע אני מרגיש שאני ממש רוצה להיות אחד שהיתה ליאיר פינה מיוחדת אצלו.
אני קופץ לתמונה שנקלטה אצלי חזק בראש - כשיאיר היה בעוד אחת מהסיטואציות הרבות יחד עם יצחקי בטיול של שמחה לילד, וכולם צוחקים סביב יצחקי ונהנים מהדברים החמודים שהוא עושה, אני זוכר באופן בהיר ביותר את המבט של יאיר, עם חיוך, חיוך כזה של גדולים שמבינים מתחת לפני השטח, שאומר – לך על זה יצחקי, תשגע את כל החברה, שיהיה שמח ושתהיה מבסוט, אני עומד פה מאחוריך וזה בסדר, תרגיש טוב עם עצמך ותרגישו טוב כולכם. אני חושב שזה דבר שכל כך בלט אצלו, הרצון והיכולת לגרום לסביבה להרגיש בנח, ולעשות את זה בבגרות אמיתית. אולי בגלל זה לקח זמן עד שיאיר אמר לי פעם אחת בגילוי לב שהוא לא רוצה להשתתף בחלק מהפעילויות בטיול כי יש דברים שהם לא מתאימים לו מבחינה רוחנית, כי למרות הכל יאיר לא יותר על קוצו של יו"ד מבחינה תורנית. באותו ערב החלטנו שנעשה קריוקי חלופי יחידני בחדר, עם גיטרה ושירים של אברהם פריד (קריוקי אלטרנטיבי!!). זה היה ערב שהרגשתי שיאיר איתי ממש, כולו, ועם כל זה שהקריוקי התנהל בחלקו גם תוך כדי טיפול רפואי שגרתי של ג'רי. איזו שגרה.. הקריוקי החלופי הזה היה בשבילי הדבר הטוב ביותר באותו טיול.
והיה לנו גם איזה טיול בין ערביים שכזה ליאיר ולי על שפת המאגר בחיספין בזמן שכולם היו בחוגים (אל תגלו) ושם יאיר ממש נפתח, וסיפר לי על מה שעבר עליו במשך השנים, ואיך הגיע למצב שלו, על הבעיות הרפואיות, על המחשבות שלו בכל מיני נושאים של משפחה וחברים. זה היה באמת נפלא, ונורא, יחד. זה לא שבאמת יכלתי להבין את המצב שלו, גם היום לא, אבל קצת זכיתי להציץ פנימה לעולם של יאיר. אני חושב שאז זה היה השלב שראיתי את יאיר האדם, האדם השלם ולא החניך, כי זה מה שהוא באמת היה, רק צריך היה להביט טוב פנימה.
אז ככל הנראה היתה לו פינה מיוחדת בשבילי, והיום אני יודע שגם לי בשבילו.

אשר בן אבו

 


יאירי שלי,
לימדת אותי מהו כוח האמונה שמצליח להחיות את הנשמה ואת הגוף, למרות הייסורים והניסיונות.
חיוך גדול ומאיר פנים לכל אדם, כפי ששמך מעיד על כוחך.
אהבתי מאד להיות לצדך, בין אם זה לדבר לשחק או לצחוק...
זכורה לי במיוחד הדלקת נרות חנוכה בביה"ח שביקרנו אותך, ובשמחה התאמצת בקולך השקט, על מנת לזכות את כולם במצווה. שיר מיוחד שאהבת מאד, וששרת פעמים רבות "אלוקים שלי רציתי שתדע... ובחלום ראיתי מלאך, משמיים בא אליי...לשאת ברכת שלום לכל הילדים..." ומאמינה אני כי מלאך מיוחד ליווהה אותך ושמר עליך שנים ארוכות, בהם גם אתה נשאת ברכת שלום לכל משפחתך וחבריך. שאזכה ללמוד ממך, מהי שמחה אמיתית, וקיום מצוות באהבה.
רעות ציון-שינדלר

 

תו מידות

עיגול לטובה