frenchitalianisraelenglish

נצר דרור

נצר נולד ב כ"ו אב תשנ"ד עם מחלה תורשתית הנקראת דיס אוטונומיה משפחתית, גדל בקיבוץ לביא, בכור במשפחה בת 4 ילדים. ונפטר בגיל 16. נצר הצטרף לשמחה לילד בגיל 13 והשתתף בכל שנה בטיול לבני נוער ובוגרים חולי דיסאוטונומיה.

 

חברים מספרים:
אני נזכרת בהכרות הראשונית שלי עם נצר. בין חוברות שירי ארץ ישראל, סיפורי קיבוץ, ושיגועים הדדיים גיליתי ילד מלא שמחת חיים, רגישות ואהבה. החיבור היה מיידי. שבתות בלביא, הכרות עם המשפחה הכי חמה שיש, טלפונים וזמן איכות בטיולים. נצר הפך בקלות לילד דומיננטי בקבוצה ויצר קשרים מדהימים עם החברים והבוגרים. היה משהו בפשטות ובאמיתיות שלו שכל כך שבה וכל כך חסר. כל פעם מחדש. אבל מעל הכל, יש תחושה של געגוע אופטימי עם עתיד ומנגינה...

עינת ברק


כל מה שיש לי לומר שאני לא אשכח בחיים איך לנצר היה חשוב לשמור על קשר עם החבר'ה משמחה לילד ועל איך הוא היה מוצאהנאה בדברים שלנו נראים כל-כך זניחים ולא חשובים, מוצא הנאה בחיים שלאמהנים בכלל. בלי ספק, גרם לי לתהות לגבי הפרספקטיבה שלי לגבי החיים, שלכולנו..זה, וזה שהוא משום מה היה מחליף בין האות ס' לצ' בלי להתחשב כל כך בחוקי הלשון..
מתגעגע,

שחף


נצר דרור-איזה ילד מקסים ואהוב! אני זוכרת איך הוא אהב את כל המסיבות והאירועים, ותמיד תמיד היה במרכז העניינים!
היה לו חוש הומור משגע, ילד חייכן, ילד מאוד חם. כבר ברגע שהגיע לטיול הראשון, מהר מאוד נכנס לעניינים, כולם התאהבו בו מהרגע הראשון.
אני זכורת, שנוצר קשר אדוק- שהיינו באים לבקר אותו- עד לקיבוץ לביא שבצפון.. הוא כל כך אהב שהיינו באים אליו, היה מארח אותנו, ישנים בחדר שלו- והיה מכין לנו את המיטות, משקיע בלנקות את החדר בשבילנו, ורק רצה שיהיה לנו כמה שיותר נוח וטוב.ילד מדהים, אתה חסר לי מאוד...

אפרת סלע


נצר שלי,
בהכרות שלי איתך, הרגשתי שכל "מה נשמע?" לא היה סתם כדי לשאול , אלא באמת להתעניין, ולדעת מה קורה לי . שמחת מאד לשתף אותי בחוויות שלך מבית הילדים או מביה"ס, ונתת הרגשה של חברים קרובים באמת. בשבת שהיינו ביחד בביתך, אהבת לשיר עם כולם שירי ארץ ישראל, מה שגם אני כל כך אוהבת, (וכמובן שידעת את כל מילות השירים...). תודה לך על חברות קרובה ואמיתית.
רעות ציון- שינדלר

 

תו מידות

עיגול לטובה