קוראים לי ע' אני בת 33 וגרה בחיפה.
אני עובדת בהנהלת חשבונות בבית תוכנה, רוכבת על סוסים ומפסלת בחימר.
הקשר שלי עם "שמחה לילד" התחיל במחנה בימין אורד, לא יכולתי לישון במחנה מטעמי בריאות, אבל לפעילויות הגעתי ונהניתי (בעיקר בטיול ג'יפים...). היה אז קריוקי ולא כ"כ רציתי לעלות לשיר... אבל גילי שכנעה אותי ומאז יש מסורת- שלושתנו: אני, נעה וגילי עולות לשיר כל פעם.
עם השנים הפעילויות הולכות ומשתפרות. במחנה האחרון הלכנו למוזיאון תל חי וטיילנו בגולן ובתל דן....
אני כל שנה נהנית מהמחנה, זה הדבר שאני הכי מחכה לו! בקבוצת תמיכה כבר התחלנו לדבר עליו, והמדריכה מעירה לנו "זה עוד המון זמן"...
אני נהנית להיות עם החבר'ה בלי ההורים... זה אחרת לגמרי מאשר לנסוע לסתם טיול עם המשפחה, יש אווירה שונה, כיפית.
אני עם חן, החברה מ"שמחה לילד", בערך חצי שנה. אני אוהבת כשיש משהו עם כל החבר'ה וההורים שלי יודעים את זה ולא מוותרים לי למרות שזאת נסיעה ארוכה.
אני שמחה שהעמותות התחברו ושיש שיתוף פעולה כי עכשיו יש טיולים ודברים כיפים שמגבשים אותנו.
אבא של ע':
העבודה של העמותה היא עבודת קודש! אחד הצדדים היותר קשים במחלה הוא הבידוד החברתי. אנחנו ההורים משתדלים לתת לענת הכל, מנסים לפצות אותה,אבל זה תחום שאנחנו כבר לא יכולים לעזור. בזכות שמחה לילד יש לע' את הקבוצה והמקום החברתי שלה!